ג'יוג'יטסו

"ג'ו ג'וטסו" הנו שם כולל לאמנויות לחימה עתיקות בהן עשו שימוש הסמוראים ביפן.בשל העובדה שהיו קיימות שיטות רבות של ג'ו ג'יטסו לרובם לא היה קשר ומחנה משותף.

שיטות ג'ו ג'וטסו שונות הן המקור לג'ודו, לאייקידו ולג'ו ג'יטסו ברזילאי ,  קרב מגע , דניס השרדות ועוד רבות.

יש להבדיל בין הג'ו ג'וטסו לבין הנינג'יסטו. את הג'ו ג'וטסו למד והשתמש איש צבא , לוחם סמוראי ובשיטת הנינג'יטסו השתמשו הנינג'ות , לוחמי החרש , המרגלים שלחמו בלוחמה זעירה וחשאית.

הג'ו-ג'יטסו מתמקד בלחימה בכלי נשק, נעילות מפרקים, הטלות ובריחים, או חבטות שונות.

פרוש המילה ג'ו-ג'יטסו: JU – עדין, רך , JUTSU – טכניקה. ומכאן נגזר המושג טכניקה רכה.

למעשה שורשיו של הג'ו ג'וטסו אינם ברורים,  בשונה מאמנויות לחימה אחרות כמו קרטה, ג'ודו, אייקידו שיש להם אב שממנו נוצרה השיטה, לג'ו-ג'יטסו אין מקור רשמי ברור להתפתחותו.

הידע, הועבר ממורה לתלמיד בדרך של לימוד כתורה שבעל פה מאב לבן בצורה סודית מישפחתית.כדי לנסות להבין את שורשי השיטה.

כלי הנשק המרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפנית האגדית – KATANA. תורת הלחימה בחרב נקראה – KEN JITSU. ולימדה שימוש נכון בחרב, שליפה וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב.לעתים נתקלו סמוראים אלה במיקרים בהם לא יכול לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו.

עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף.בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו-ג'יטסו ומכאן שיש קשר הדוק בין אמנויות לחימה סיניות ובין אומנות הג'ו-ג'יטסו של הסמוראים.

מורים לג'יוג'יטסו | מאמן ג'יוג'יטסו | לימוד ג'יוג'יטסו

מצאת שגיאה ? חושב שיש לך מה להוסיף ? אנחנו נשמח לעדכן. (יצירת קשר עם מערכת הגנה עצמית)