הגנה עצמית

הגנה עצמית הינה זכותו של אדם לפעול מתוך הגנה עצמית מוכרת בחקיקה. נוכל למצוא התייחסות לכך במקורות באמירה המפורסמת: "הקם להורגך, השכם להורגו" .

הגנה עצמית מהווה זכות להגנה כנגד טענת המתגונן לתקיפה ( כנגדו , רכושו או כנגד אחר הסובב אותו.) בדיני נזיקין.

אך זכות זאת אינה מהווה לגיטימציה לפעולות תוקפניות ללא שליטה ובקרה. החוק מחמיר עם ה"מגן" וקובע תנאים נוקשים לשימוש בהגנה עצמית :

עקרות המידתיות - פעולה במידה סבירה, שאינה עולה על הנזק שצפה אותו המותקף ובתנאי שהאדם אכן האמין שהוא עומד להיות מותקף.

החוק מדבר בלשון ברורה מאוד על מנת למנוע טעויות של "אי-הבנת החוק". כלומר, הפעלתה של הזכות להגנה עצמית צריכה להיעשות במידה הנכונה שנקבעה בחוק ולא אחרת.

דוגמה נפוצה לשימוש שגוי בעילת ההגנה העצמית :  כאשר אדם מהווה סכנה ברורה ומיידית לחייו של אדם, רשאי האדם לנקוט צעדים של הגנה עצמית ואפילו יכולות פעולותיו להגיע למצב הרג האדם התוקף וכל זאת במידה ויוכיח כי אכן היה בסכנת חיים ברורה ומיידת.

דוגמה לשימוש נכון בהגנה עצמית : אם אדם מהווה רק סכנה אך לא נשקפת סכנת חיים ברורה ומיידית (תיגרה ללא כלי נשק)  המגן יפעל באופן מידתית וסביר לניטרול התוקף ויסתפק בכך. תקיפה שאינה מהווה סכנת חיים ברורה ומיידית אינה מקנה הצדקה להריגתו של התוקף, והריגה במקרה זה תיחשב לעברה פלילית.