קראטה

קראטה היא גרסה מודרנית (תחילת המאה ה-20, בסביבות 1905) לאמנויות לחימה יפניות שמקורן באי אוקינאווה אשר נכבש על ידי הקיסרות היפנית.

הקראטה התפתח ביפן, אך תרמו לפיתוחו סגנונות לחימה סיניים, ידועים היום בשם וו שו (המוכר בשפה העממית כקונג-פו).

לפני 600 שנה בערך,לאחר שהמלך שו האשי ,שליט יפן , איחד את שלושת הטריטוריות באוקינאווה, אומצה מדיניות לאומית שהחזקת נשק אסורה על הכל ולאחר כמאתיים שנה בערך (1609) הוחרמו כל כלי הנשק על ידי הממשלה כאשר איי ריוקיו היו תחת שליטה יפנית.
 
שני איסורים אלה תרומה עצומה להתפתחות הקארטה במובן של הגנה עצמית ללא נשק, לאמנות לחימה אוקינוואית שהיא הקראטה שאנו מכירים היום.

כמו כן אין ספק שמעבר מומחים לאמנויות לחימה בין סין לאוקינאווה תרם אף הוא רבות להתפתחות הקארטה ולעיצובו כפי שאנחנו מכירים ולומדים אותו היום.

בתחילת המאה ה20  יצאו מספר מדריכים וג’יצ’ין פונוקושי , אבי  ומייסד השוטוקאן קראטה, ביניהם להציג את הקארטה ברחבי אוקינאווה.

מספר שנים לאחר מכן הוזמן ג’יצ’ין פונוקושי להציג את הקראטה בתצוגה אתלטית שנערכה בבירת יפן, בסיום ההצגה התבקש על ידי קבוצות רבות להשאר ביפן ולתת הרצאות יותר מעמיקות על הקראטה, בסופו של דבר הוא נשאר ביפן על מנת להפיץ ולהפוך את הקראטה לאמנות לחימה פופולרית.

"שוטו" (ביפנית: "רשרוש העלים ברוח") היה שם העט של ג’יצ’ין פונוקושי (אשר בנוסף לעיסוקו כאמן לחימה עסק גם בכתיבת שירים), ולכן המקום שבו אימן נקרא "שוטוקאן".

במרוצת השנים פיתחו חלק מתלמידיו גרסאות שונות לקראטה אשר למדו אצל ג’יצ’ין פונאקושי וכך הפך השם קראטה לשם כללי לאמנויות לחימה יפניות , בעוד ששיטתו של ג’יצ’ין פונאקושי קיבלה את השם "שוטוקאן קראטה".

פירוש השם קראטה היא "יד ריקה" ולכך ישנן 2 פרשנויות מקובלות :
- יד ריקה מכלי נשק - הקראטה מבוסס על שימוש בגוף ללא כלי נשק.
- יד ריקה מכוונות זדון - הכוונה היא לשימוש בקראטה להגנה עצמית בלבד ולא להתקפה , לפי הפתגם הנפוץ בין אמני הלחימה בקראטה "אין התקפה ראשונה בקראטה".

• מורים לקראטה | מאמן קראטה | לימוד קראטה

מצאת שגיאה ? חושב שיש לך מה להוסיף ? אנחנו נשמח לעדכן. (יצירת קשר עם מערכת הגנה עצמית)